קוראים לי יפית לסרי ואני מעצבת תכשיטים וצורפת תכשיטים באבני חן, כסף וזהב.
ההשכלה שלי בתחום התכשיטנות והצורפות היא ‘השכלת רחוב’ שרכשתי בעת שהותי הארוכה בנפאל ובהודו.
9 וחצי שנים חייתי במזרח, בהודו בעיקר, שם נחשפתי לראשונה לאבנים, או יותר נכון – לתכשיטים מהאבנים, בעיקר התפעלתי מהנשים הטיבטיות שענדו מחרוזות צבעוניות ועוצמתיות שהקסימו וסיקרנו אותי.

כוחן ויופין של האבנים ידוע מאז ומעולם, השימוש שנעשה בהן לאורך השנים מגלה מעט מהעוצמה החבויה בהן. מהכהן הגדול דרך שלמה המלך, מרפאים, שמאנים, כהנים ואנשי דת, השתמשו ועדיין משתמשים באבנים לריפוי, להדרכה ולגילוי הדרך.  ככל שהתעניינתי באבנים, בכח שלהן, באיכות שלהן – ככה נשאבתי לעולם הזה יותר ויותר.  בכדי להינות מהשפעתה של האבן, חשוב שהיא תהייה קרובה לגוף. המפגש בין אנרגיית האבן עם האנרגיה שלנו, הוא שמסייע באיזון ומכאן הדרך לריפוי, ותכשיטים הם הדרך הברורה להחזיק אבנים קרוב לגוף.

התחלתי לרכוש אבנים ולשזור מהן תכשיטים בהנאה גדולה. הסתבר שהיתה לי עין טובה לשילובים ומהר מאוד התחביב החדש הפך להיות מקור לפרנסה, כזה שאיפשר לי להמשיך ולגלגל את עצמי בטיול שבינתיים נמשך ונמשך…  קפיצת המדרגה קרתה במפגש מיקרי עם בחור נפאלי מקסים בשם גורי שנקר, שטייל בהודו. גם כן חתיכת צירוף מיקרים… גורי הוא בן למשפחת צורפים נפאלית, אשר ב 300 השנים האחרונות משמשת המשפחה כצורפי בית המלוכה הנפאלי. גורי טייל עם מזוודה קטנה שהכילה בתוכה כלי עבודה, שלי נראו בזמנו בסיסיים ופשוטים ואפילו פרימיטיביים מדי לדעתי. בזמן הזה דיגדג לי להכין תכשיטים אמיתיים מכמה מאבני החן שקניתי, גורי אמר שיוכל להכין לי  – אני צריכה רק לעצב. אני שבדיוק סיימתי לימודי עיצוב אופנה לפני הטיול הגדול, קפצתי על המציאה והתחלתי לצייר טבעות לאבנים, אני הייתי מעצבת והוא היה עובד. הוא היה עובד בשלווה ובתנועות מרתקות שהיו מהפנטות אותי, דופק בפטיש, נושף באש, מנסר וחורט – וכמו קסם – היה הופך את החלומות והעיצובים שלי לתכשיטים הכי יפים בעולם. הרגשתי כמו ילדה שהתגשם לה החלום. 

בינתיים גורי חזר הביתה לקטמנדו, ואני נסעתי אחריו, הכרתי את המשפחה המופלאה שלו שכללה 7 אחים ו 5 אחיות, מאבא אחד ושתי נשים.
הרגשתי כמו בסיפורים- משפחה נפאלית, עמידה יחסית, בית ענק עם מלא קומות וחדרים, גינה יפה מסביב לבית, וחדר עבודה קטן עם כניסה נפרדת, ששם ניצרפים תכשיטים במיומנות נדירה, בידם של כל האחים והדודנים ובניצוחו המרשים והכל כך שקט של האבא – חדר עבודה שכולו עשייה וצניעות.

המשפחה קלטה אותי באהבה גדולה והייתי מגיעה אליהם פעמיים בשנה עם ערימת אבנים שקניתי ואספתי בטיולים שלי – והם היו הופכים את העיצובים שלי לתכשיטים יפיפיים, עוצרי נשימה, שנראו כאילו שייכים לתיבת אוצר של איזה מלך ממלכה אבודה. במרוצת השנים והשעות הארוכות של הישיבה המשותפת בחדר העבודה של המשפחה, כבר הכרתי היטב את תהליך העבודה ושיננתי את התנועות שלהם, כל מה שהייתי צריכה זה אומץ להגיד להם – ‘זוז, תן לנסות’, ואותם – ששמחו ללמד ולהראות.

וככה, מבלי להבין זאת אז, קיבלתי את אחת המתנות הכי יפות שקיבלתי בחיים האלה – רזי מלאכת הצורפות והתכשיטנות ממשפחת צורפי בית המלך, צורפות מסורתית ומוקפדת, כזו שזורמת בדם והופכת לחלק מההוויה.
בהמשך החיים הובילו אותי לרמת הגולן, שם הקמתי את הסטודיו והגלריה שלי בכפר האמנים שבאניעם, שם גם מוצגים כל התכשיטים בתצוגה מוקפדת שנותנת מקום וביטוי לעוצמה וליופי שלהם, מקום עם קסם גדול והשראה עצומה ובעיקר קרקע מעולה ליצירה פוריה.
 אני תמיד אומרת שיש לי את ה workshop  הכי יפה בארץ.